<h1>בעלי הנפש להראב"ד — שער הטבילה</h1>
<h2>דף כז.</h2>
שנינו במסכת מקואות [פ"ז מ"ז] המטביל את המטה שרגליה שוקעות בטיט העבה טהורה, מפני שהמים מקדימין. יש מי שאומר שכן הדין לאדם. ומה שכתוב בספרים שלנו האשה לא תטבול בנמל ומפרש בהו מפני הטיט, אינו מקפיד אלא על טיט שעל שפת הנהר. ויש מי שאומר שאין דין הזה באדם אלא במטה בלבד, אבל רגלי האדם כיון שנכנס לו הטיט בין אצבעותיו והוא מקום דחוק איפשר שיהא חוצץ, ונראין דבריו. מכל מקום יכולין אנו ללמד מזו המשנה שאין האשה צריכה לעקר רגליה מן הקרקע בשעת טבילה ולשוט באמצע המים, ואם תאמר הרי היא חוצצת בדריסת רגליה על הרצפה ואין המים נכנסין תחת כפות רגליה ואין טבילה בבת אחת, הרי אמרו במשנה זו שהמים מקדימין לרגליה. ועוד מן הדעת אנו יכולים להכריע, שהרי שנינו [טהרות פ"ח מ"ט] טופח ע"מ להטפיח חבור לטהרה ולטומאה, ואי אפשר דלא יהיה תחת רגליה טופח ע"מ להטפיח המחובר עם שאר המים מפני שהמים קדמו לשם. וא"ת ממשנתינו ששנינו במקוואות פ"ז [מ"ז] מקוה שמימיו מרודדין, כובש חבילי עצים וחבילי קנים עד שיתפחו המים ויורד וטובל, אלמא בעינן שתעקר רגליה בתוך המים, [שאם] היא יכולה לכבוש עצמה למטה והלא המים עולין עליה ואע"פ שהם מרודדין. זו אינה קושיא, דאפשר שיהיו מרודדין כ"כ דלא סגי לה דלא עבדא כי האי גוונא. כתב בעל הלכות כדטבלה איתתא וסליקה לה, מיבעי לה למימר בא"י אמ"ה אקב"ו על הטבילה. ורבוותא אחריני אמרי מקמי דטבלה מבעיא לה לברוכי, כדקיי"ל [פסחים ז' ע"ב] כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. וא"ת הא אמרינן חוץ מטבילה ושופר, ההיא טבילת גר היא, דמקמי טבילה לא חזי לברכה דאכתי עכו"ם הוא, אבל נדה חזיא לברכה, כדאמרינן (בברכות) [בבכורות כ"ז ע"א] אמר רבינא הילכך נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן, ואי אפשר להפרשת חלה בלא ברכה. הילכך מקמי דתפשוט מנהא מיבעיא לה לברוכי. ואי לא מברכא מקמי דתפשוט, מכי עיילא עד צוארה במיא מברכא. ואי מיא צלולין נינהו, עוכרתן ברגליה ומברכת. ונראה לי בגר קטן שב"ד מטבילין אותו [כתובות י"א ע"א], או בעבד קטן שרבו מטבילו בשלשה, שב"ד מברכין עליו על טבילת הגרים לפני הטבילה, כדין כל שאר מצות שבתורה. וא"ת היכן נצטוו ב"ד, מואת הנפש אשר עשו בחרן [בראשית י"ב], והלא אם נתקבצו כל באי עולם לברוא יתוש אחד אינן יכולין לבראו, אלא הגרים שגיירו והחזירום תחת כנפי השכינה, מעלה עליהם כאילו בראם [מד"ר בראשית ל"ט, י"ד]. [וכתוב [ירמיה ט"ו] אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד וכו'. וכתוב [ישעיה מ"ט] ויאמר נקל מהיותך לי עבד להקים את שבטי יעקב ונצורי ישראל להשיב ונתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד קצה הארץ].
